אחד התרגולים הראשונים הנלמדים בשיעורי יוגה היא ההרפיה העמוקה אותה נתרגל בדרך כלל בסוף השיעור. למרות שהיא קלה לביצוע פיזי, רבים מהתלמידים החדשים והוותיקים מתקשים לבצע אותה וזאת בגלל הקושי לשחרר, להתמסר ולהישאר בריכוז. רבות מהמחלות והמצבים הכרוניים שאנו פוגשים בהם נגרמים כתוצאה ממתח, וההרפיה היא כלי פשוט ויעיל להשתחרר מלחץ ותוצאותיו ההרסניות. מאמר זה סוקר את יתרונות ההרפיה בהקשרים יומיומיים ובהקשר של העמקה בתרגול היוגה.
הרפיית מתח בגוף הפיזי – תרגול אסנות (תנוחות יוגה) יוצר מתח מבוקר בחלקים שונים של גופנו. ההרפיה בסוף התרגול מאפשרת למתח עודף להתפוגג. זוהי הזדמנות לחלקים שונים שעבדו קשה יותר לנוח "ולהשוות לחצים" עם חלקים רפויים יותר שהתאמצו פחות. הכוונה שלאחר סיום ההרפיה לא יורגש הבדל תחושתי גדול בין חלקי הגוף השונים וחלקים מתוחים יותר יורגשו רפויים יותר בסוף ההרפיה. הגוף אמור להיות רפוי ונינוח לאחר ההרפיה.
הרפיית מערכת העצבים – כידוע בגופנו שתי מערכות עצבים בעלי תפקוד הפוך. המערכת הסימפטטית – זו האחראית על המנגנון ההישרדותי של "תקוף או ברח" (Fight or Flight) והמערכת הפארא-סימפטטית זו האחראית על מצב של "מנוחה ועיכול" (Rest and Digest) . במהלך תרגול יוגה מאומץ ובחיינו העמוסים, המערכת הסימפטטית היא זו הפעילה רוב הזמן. הרפיה מאלצת את המערכת הזו לתת פיקוד למערכת הפארא-סימפטטית האחראית על איזון, הרפיה וריפוי.
הרפיית "השיריון האישי" – רשמים של לחץ, פחד והדחקה נשארים טבועים בגופנו (= דפוסים, סמסקרות Samskaras). ניתן לראות זאת ביציבה, בהבעות הפנים, בהתנהגות וכמובן לחוש זאת בגופנו שלנו. רשמים אלה אמורים "להגן" עלינו מפני פגיעות נוספות אבל בפועל הם מגבילים את החופש שלנו לבחור ולפעול מחדש. ההרפיה מאפשרת לרשמים אלה לעלות על פני השטח ולהתנקות. הרפיות עמוקות וממושכות מאפשרות לרשמים תת הכרתיים הטבועים עמוק לעלות אל פני ההכרה שם הם מתבטאים בשינויים בנשימה, בתחושות גוף ובמחשבות. הרפיה מאפשרת מסגרת פנימית להתבוננות, טיהור פנימי וריפוי עמוק.
היכרות אינטימית עם גופנו האנרגטי והאופנים בהם האנרגיות השונות פועלות זו עם זו. ההרפיה מאפשרת לנו צלילה עמוק לרבדים עדינים של גופנו. המתרגל חווה את הקשר שבין גלי המחשבות, תחושות הגוף והנשימה. אינטימיות זו היא בסיס לידיעה עצמית ושחרור. רשמים תת הכרתיים אותם הזכרנו קודם הופכים לאנרגיה זמינה וחיוניות לה זוכה המתרגל בזמן ההרפיה.
היכרות עם עולם פנימי והתנתקות רצונית ממושאי החושים וההכרה - ההרפיה מאפשרת תרגול פראטיהארה (כינוס חושים) שהינו אחד משמונת איברי היוגה. זהו הגשר שבין האברים החיצוניים הקשורים להתנהגות ופעולות חיצוניות אותם מבצע היוגי לאיברים פנימיים המתבססים עם כינוס חושים (ריכוז, מדיטציה, סאמדהי). ביוגה, שליטה על מושאי החושים הוא החופש אליו שואפים המתרגלים הרציניים. הרפיה מפתחת את תודעת "העד" (Witness) זה שצופה על תהליכי החיים וההכרה אך אינו מעורב בהם. למתרגלים רבים, ההרפיה היא הזדמנות להכיר מצב תודעה זה.
